עיצוב קופסאות סיגריות לאורך השנים

סיגריה היא מוצר עתיק יומין: כבר במאה ה-9 נהגו בני ובנות שבטים אינדיאניים רבים במרכז אמריקה לעשן, כשהספרדים כבשו את האזור הם ייבאו את המנהג לאירופה, ובמאה ה-19 סיגריה כבר הייתה פריט נפוץ למדי. במאה ה-20, עם התמקצעות תחום השיווק והפרסום, הוקדשה יותר ויותר תשומת לב גם למראה של החפיסות, כחלק מהניסיון למשוך את קהל היעד אל המוצר, וכיום ישנם גם מי שקוראים להטיל מגבלות של ממש על עיצוב הקופסאות.

טרנד לוהט

בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, בעידן שבין מלחמות העולם, הפכה הסיגריה לטרנד נפוץ. בהתאם גם הפרסומות הבליטו את האופנתיות של העישון, וזאת בעיקר באמצעות איורים של נשים מושכות ולידן חפיסות סיגריות, ואילוסטרציות של אנשי צבא מסוקסים שהבליטו את הפן הגברי של העישון. הקופסאות עצמן זכו לעיצוב צבעוני שהמחיש גם הוא את הטרנדיות של צריכת סיגריות.

במהלך מלחמת העולם השנייה הודגש הקשר בין לוחמים לעישון - חיילים רבים נהגו לעשן, מן הסתם כדי לנקות את הראש ממראות המלחמה וכדי להירגע בין קרב לקרב, והדבר בא לידי ביטוי בשיווק המוצר ובאריזתו.

שנות השישים של המאה העשרים

התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה התאפיינה בשאיפה לשלום, ואחת התופעות הבולטות היא ילדי הפרחים וההיפים שכבשו את ארצות הברית והשפיעו גם על מדינות רבות אחרות. בהתאם השתנתה גם הדרך שבה שווקו סיגריות לציבור הרחב: במקום אריזות שמהללות חיילים ודימויים מיליטריסטיים, נבחרו עיצובים נקיים, עם קווים פשוטים ודגש על הטקסט ובפרט שם המותג. חברת מרלבורו, שאמנם החלה לפעול כבר בתחילת המאה ה-20 אבל בשנות השישים הפכה לאחד השחקנים הבולטים בתחום, יצרה את דמותו המפורסמת של איש המרלבורו ובמקביל מיתגה את האריזות שלה בצבעי האדום-לבן הכל כך מוכרים ומזוהים איתה, וחברות אחרות השתמשו בצילומים של נשים שיקיות כדי לזהות את הסיגריה עם אהבה וערכים חיוביים.

הגמל הקול

לקראת סוף המאה ה-20 נולד עוד אייקון בולט בעולם העישון - ג'ו הגמל שפרסם את סיגריות קאמל. הדמות הקולית נועדה ליצור לסיגריה תדמית דומה, בעיקר בקרב בני נוער, וגם עיצוב האריזות של המותג היה ברוח זו, של כיף וייחודיות.

תעשיית הסיגריות בישראל

גם בישראל שגשגה תעשייה שניצלה את איכויות הטבק ואת השאיפה של רבים לעישון, פעולה שלאורך חלק גדול מההיסטוריה של ישראל נתפשה ככזו שהופכת את האדם למקובל מבחינה חברתית ואפילו ככזו שיש לה יתרונות בריאותיים. למעשה דובק, החברה המזוהה עם עישון בישראל, החלה לפעול עוד לפני קום המדינה ובאופן טבעי אחראית במידה רבה לעיצוב החפיסות לאורך כל השנים. עיצוב האריזות נעשה בהתאם למיתוג שלהן: כך למשל על האריזה של "מגידו" הופיע הכיתוב "פילטר מס' 1", על האריזה של מונט בלאן הופיע איור של ההר השוויצרי המפורסם וזאת במטרה לשוות לקופסה ולמותג איכות אירופאית, על הקופסה של "אודם" הופיע הטקסט "בית חרושת לסיגריות אחים בז'רנו תל אביב" כדי להוכיח כי מדובר בחברה רצינית, סיגריות "גליל" ו"כנסת" הבליטו את הישראליות שלהם, אסקוט שווקה כמוצלחת במיוחד ועל האריזה הופיעה ההגדרה "סיגריית האיכות של ישראל" והיו גם כאלה שהציגו דימויים מתקדמים במיוחד כמו טיל נוסק אל על (שהופיע על האריזה של סיגריות שביט).

המצב כיום

כיום המצב שונה לחלוטין, ועל העיצוב של קופסאות הסיגריות מוטלות מגבלות רבות, ובפרט ישנה החובה לציין את השפעתן על בריאותנו. ארגון הבריאות העולמי אף מקדם "חפיסת סיגריות פשוטה" - כזו שעל האריזה לא יופיע אף אמצעי מיתוג אלא רק שם החברה בפונט אחיד ולצידו אזהרות ברורות.